במשך שעתיים רצופות פיקד סרן דניאל פרץ ז"ל על צוות הטנק שלו, הוא ולוחמי הטנק בלמו והדפו נחילים-נחילים של מחבלים שחדרו את גדר הגבול בדרכם למסע רצח. כמו אותו ילד עם אצבע בסכר, הטנק של דניאל התרוצץ מנקודה לנקודה, כדי לבלום את שיטפון המרצחים.

הכי קל היה לתפוס פינה רחוקה, ואולי לירות פה ושם מאחורי מחסה. אך דניאל וצוותו חתרו למגע, כי הם ידעו שכל מחבל שלא יחוסל ימשיך במסע הרצח.

סימני הקוליס (סימני הגלגלים הנותרים בשטח) של 'טנק פרץ' נראים כמו חוט ספגטי ארוך ומסורבל ומעידים על פעלתנות, יוזמה, ולחימה קשה מנשוא. הם, יחד עם גיבורים נוספים, הצליחו למנוע טבח נורא בקיבוץ נחל עוז, ולמנוע מעוד המוני מחבלים להגיע לקיבוץ סעד, לכפר עזה, ולכביש הראשי.

דניאל נפגע והמשיך לחתור למגע תוך איבוד דם. הוא נלחם, באופן ממשי, עד שהדם אזל מגופו והוא נפטר. 'עד טיפת דמו האחרונה', לא כסיסמא, אלא כעובדה פיזית. כפי ש'טנק פרץ' הותיר עקבות באדמת נחל עוז, כך "צוות פרץ" יותירו עקבות בלבבות הדור העברי הצעיר.

"צוות פרץ" יירשמו מגדולי הגיבורים שקמו לעם ישראל.